מה באמת יש באוכל שלנו

תחקיר המזון של ערוץ 2 – "מה באמת יש באוכל שלנו"
פרק שני – מה מסתתר במזון שאוכלים הילדים שלנו בבתי הספר והצהרונים?

בהמשך לפרק הראשון בסדרת כתבות התחקיר, הנה הכתבה השנייה במספר. דומה שאף אדם בר דעת לא היה מעלה בדעתו לתת לזרים להרעיל את ילדיו – בשר מבשרו, הדבר היקר ביותר בעולם עבור כל אחד ואחת מאתנו. אבל נדמה, כי לעיתים אנו עושים זאת בלא משים וללא כוונת זדון. אנחנו מקדישים ימים כלילות לפרנסת המשפחה מנהלים קריירה תובענית המחייבת אותנו להיעדר מהבית שעות רבות, כדי להבטיח לילדינו את התנאים המיטביים לגדילתם והתפתחותם – מחסה מעל ראשם, כסות לעורם, משקיעים זמן איכות וממון רב ברכישת משחקים לגיל הרך, כדי "להעשיר" את עולמם ולדאוג להתפתחותם האינטלקטואלית, ובהמשך החיים מציפים אותם בשלל חוגי העשרה ופנאי, ובמיטב הטכנולוגיה שמא "יישארו מאחור. אולם כאשר הדבר מגיע לתזונת ילדינו, כמה מאתנו יכולים לומר בלב שלם שהם עושים מעבר ל"מינימום הנדרש"?

במציאות היומיומיות של מרבית ההורים בעולם המודרני, הילדים מבלים 8 שעות בממוצע במסגרות חינוכיות (גני ילדים, בתי ספר, צהרונים) ושליטתנו על התפריט ממנו הם ניזונים היא מוגבלת. עבור רבים מעמנו, מפעלי ההזנה במסגרות החינוך השונות הם סידור נוח – אנחנו משלמים סכום חודשי סביר, וילדינו מקבלים "ארוחה חמה", במקום לחזור לבית ריק, או להסתפק בכריך קר ודלוח משעות הבוקר המוקדמות. גם חסכנו מעצמנו טרחה וגם מירקנו את מצפוננו, לפיו הילד אוכל ארוחה מזינה, בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

זול יוצא יקר

התחקיר של חיים ריבלין, הראה לנו גם הפעם ש"זול יוצא יקר", ו"אין ארוחות חינם". דהיינו, המזון שהילדים שלנו מקבלים במסגרות הלימוד השונות, רחוק מההגדרה של ארוחה מזינה (שלא נאמר "בריאה", רחמנא ליצלן) כרחוק מזרח ממערב.

במדגם שערך ערוץ 2, נשלחו למעבדות של מכון התקנים, מנות מזון מחמישה ספקי קייטרינג שונים ברחבי הארץ, לצורך בדיקת כמות החלבון, השומנים, פחמימות ונתרן, והשוואתם להנחיות משרד הבריאות.

ביולי 2006 פרסמה המחלקה למזון במשרד הבריאות, "מדריך להזנת תלמידים במסגרות חינוכיות", בו פורטו קווים מנחים ודרישות תזונתיות לתפריט מומלץ לילדים בגילאי בית הספר, לפי 3 קבוצות גיל: 6-8 שנים, 9-13 שנים ו-14-18 שנים. בין היתר נכתב במדריך כי "יש לתת מנות דלות שומן מן החי (עוף ללא עור, חלקי בשר, בשר רזה)" ו"לצמצם את השימוש במנות מתועשות, עד למנה אחת בשבוע, עקב רמות גבוהות של שומן, נתרן ורמות נמוכות של ברזל". לפיכך רמת השומן בארוחה תנוע בין 25-30% מהקלוריות במנה, דהיינו רמה מרבית של 18, 24 ו-28 גרם שומן, בהתאמה לקבוצות הגיל השונות. סה"כ רמת השומן הרווי בארוחת צהריים למנה אחת, לא תעלה על 10% מסה"כ השומן. אגב, החישוב של גרם שמן בארוחה מתייחס ל-5 גרם שמן המיועד לתיבול הסלט ו-10-15 גרם כחלק מהמזון המבושל.

כמות החלבון בארוחה תהיה לפחות 10,15 ו-20 גרם בהתאמה לגיל, ל-100 גרם מזון מוכן לאכילה.

מה לגבי פחמימות? ע"פ ההנחיות רמת הפחמימות בארוחה תהיה בין 50-55% מסך כל הקלוריות, לפי גיל. דהיינו, לא יותר מ-70, 93 ו-120 גרם בהתאמה.

גם לכמות הנתרן (שצריכה מופרזת שלו קשורה ללחץ דם גבוה, תחלואה במחלות כלי דם ולב ופגיעה בכליות), קיימות הנחיות ברורות, לפיהן "כמות המלח בארוחה לא תעלה על 2 גרם (=780 מ"ג נתרן). בנוסף, מומלץ "לצמצם את השימוש במלח או אבקות מרק ולהימנע משימוש מופרז במזון עשיר בנתרן, כגון: חמוצים, פיצוחים, חטיפים מלוחים".

הנחיות לתפריט לדוגמא

התבלבלתם? גם אני… אם נתרגם את ההנחיות לתפריט לארוחת צהריים לילדים בגילאי 6-8, נקבל את ההמלצות לתפריט הבא:

1. מנה עיקרית עשירה בחלבון (100 גרם): חזה הודו/ עוף/ שיפודי הודו/ עוף/ בקר רזה/ שווארמה(3 פעמים בשבוע) / דג (פעם בשבוע)/ בשר בקר טחון – קציצות/ בולונז (פעם בשבוע). לצמחונים מומלצת מנת חלבון כדוגמת פלאפל/ לזניה חלבית/ פשטידת גבינה – בתדירות של פעמיים בשבוע, לצד מנת דג (פעם בשבוע) וקציצות או גולש מטופו/ קציצות מפתיתי סויה/ שניצל/ קבב/ המבורגר/ נקניקיות צמחוניים (פעם בשבוע).

2. דגנים (כוס) – 3 פעמים בשבוע:
אורז/ חיטה/ גריסים/ כוסמת/ בורגול/ קינואה/ קוסקוס/ תירס/ תפו"א/ פתיתים/ מקרוני/ ספגטי. פעמיים נוספות בשבוע הילדים אמורים לקבל כוס דגנים עם קטניות כדוגמת אפונה יבשה/ עדשים/ שעועית לבנה/ חומוס.

3. ירק (150 גרם)

4. מנת פרי

5. סלט מוכן – טחינה/ חומוס/ טונה/ אבוקדו/ חציל בטחינה

6. מים

על הנייר המנות נראות על פניו עשירות בכל אבות המזון (וגם בסוגיה זו, יש מי שיחלקו על כך… ) אבל נשאלת השאלה כמה מההמלצות הללו באמת מיושמות במציאות? בעלות ממוצעת של 13 ₪ למנה (זה התמחור הממוצע של חברות הקייטרינג), מה הסיכוי שילדכם יקבל ארוחה עשירה ברכיבים תזונתיים מזינים? מנת חלבון איכותית? בלתי אפשרי! כאשר התמחור למנת בשר הוא 2 ₪ ל-100 גרם, לדברי השף חיים כהן, יהיה זה לא סביר בעליל.

מה לגבי מנת דגנים עשירה בנוטריינטים? מה הסיכוי שילדכם יקבל במחיר זה קינואה, גריסים, כוסמת או אורז מלא? הניחוש שלי שבמרבית המקרים יסתכם העושר הקולינרי במנת פסטה, צ'יפס/תפו"א, פתיתים ואורז, לצד מנת חלבון מתועשת. ולא הזכרנו את הסלטים, שבמרבית המקרים יהיו עשירים בשמנים צמחיים מן הזן הנחות, נתרן, חומרים משמרים ורחוקים מאוד מטעמם של סלטים ביתיים טריים.

על הבעייתיות של נושא זה ואוזלת היד של הרשויות שאמורות לפקח על הנושא (משרד החינוך, קרן רשי ועוד) ניתן ללמוד מתוצאות המדגם, שאינן מרנינות בלשון המעטה. כמות החלבון בארוחות היו נמוכות מהנחיות משרד הבריאות (14.6 –  16.5 גרם – מול 20 גרם כנדרש), לעומת כמות גדולה של פחמימות, מעבר למומלץ. אחוז השומן הרווי מהארוחה כולה עמד על 20% – כפול מהמותר.

הנתרן שאמור לא לחרוג מכמות של 780 מ"ג לארוחה, עמד על כמות כמעט כפולה ולמעלה מזה (1300 – 1600 גרם), שלדברי רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, שווה כמעט לתצרוכת היומית שעומדת על 1900 מ"ג לילד!, וזה עוד מבלי שלקחנו בחשבון את סך התזונה היומית העשויה לכלול, מלבד ארוחת בוקר וערב, גם חטיפים וממתקים, המכילים גם הם כמויות נכבדות של נתרן ומרכיבים בעייתיים אחרים. זאת ועוד, לסוגיית השימוש המופרז בנתרן, ישנן לדברי פרופ׳ איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות – השלכות גם בהיבט של הקניית הרגלים. הילדים מתרגלים לטעמים חזקים, מלוחים, עד שהדבר הופך ל"סוג של התמכרות למעשה… הרגל שקשה מאוד לשנות".

הנחיות משרד הבריאות

ע"פ הנחיות משרד הבריאות, "יש לקבל אישורים מדיאטנית מוסמכת, (עבור כל מנה) המעידות כי מתקיימים כל התנאים התזונתיים המופיעים בתדריך". לדברי דורית אדלר, מנהלת מחלקת תזונה ודיאטה במרכז האקדמי – רפואי הדסה, הפיקוח התזונתי כיום לוקה בחסר, וכן קיים מחסור באנשי מקצוע לפיקוח מסוג זה. מן הראוי היה שבדומה לכשרות מזון ממוסדות דת, המסופקת לכל מנה, תהיינה גם כשרות תזונתית ע"י דיאטנית, באותה רמת דבקות ורצינות.

אבל כאמור, האחריות לאכיפת הנחיות אלו הועברה באופן תמוה לפתחו של משרד החינוך, שנעזר בגורמים חיצוניים שאינם עושים עבודתם נאמנה. משרד הבריאות מצדו מפקח על התנאים התברואתיים בלבד של ספקי המזון, שע"פ בדיקת ערוץ 2, מועלים לא פעם בתפקידם – מספקים לילדינו שימורים שעבר זמנם, מזון שפג תוקפו, בשר ללא סימון שמותר למאכל ועוד לא הזכרנו את סוגיית טריות המזון. אגב, ישנן חברות קייטרינג (שחלקן הוצגו בכתבה) ואינן פועלות במסגרת תכנית ההזנה של משרד החינוך. מה שמעורר תהיות רבות גם באשר לשאלה מי מפקח עליהן, אם בכלל.

"הקשר המדעי בין תזונת הילד למיצוי פוטנציאל הגדילה וההתפתחות שלו, בין תזונה לבריאות ובין תזונה ללמידה ידוע ומוכח", זה לא נאמר על ידי, אלא נכתב בדו"ח משרד הבריאות. אם כן, מדוע לא מושם על נושא זה מספיק דגש, מההיבט של חקיקת חוקים ואכיפתם? יש כל כך הרבה תחומים בהם ניתן להתחיל ולהנחיל לילדינו הרגלים לחיים בריאים, ובפועל כה מעט נעשה. עם זאת, לאחרונה התבשרנו על מספר יוזמות חקיקה חשובות שנשאו פרי ועתידות להיות מיושמות בעתיד הקרוב. כדוגמת תקנות בהקשר לסימון תזונתי.

ע"פ תקנות חדשות יחויבו יצרני המזון השונים לסמן בקדמת האריזה, סימון תזונתי בנוסף לזה המופיע בגב האריזה, אשר יתמקד בארבעה רכיבים תזונתיים: קלוריות, סוכרים, שומן ונתרן. כדי לסייע לצרכנים לעשות בחירות מושכלות יותר, במטרה להפחית בצריכת מרכיבים אלו ולמנוע תחלואה, במחלות לב, יתר לחץ דם והשמנה, כפי שנעשה כבר במדינות רבות בעולם. עם זאת יש האומרים כי ביחס לעולם המערבי, כל סימון המזון במדינת ישראל נמצא בפיגור רב. ויש מקום לחשיבה גם לגבי נושא סימון המזון המהונדס גנטית, מזון המכיל גלוטן, מוצרים אלרגניים, צבעי מאכל ועוד (כיום, לא הכול מוסדר בחקיקה, אלא תלוי ברצונו הטוב של היצרן).

במדינה בה 500,000 חולים מאובחנים כחולי סכרת וההערכות מדברות על כמות גדולה עוד יותר של חולים שאינם מאובחנים, כאשר כל ילד רביעי בישראל מוגדר כמי שסובל מעודף משקל, ומחלות לב הפכו לאחד מהגורמים המרכזיים לתמותה, יש לתת את הדעת על סוגיות רבות בהקשר זה. החל בחשיבה מחודשת באשר לסבסוד של מוצרי מזון בעלי ערך תזונתי גבוה, למול מוצרי היסוד המסובסדים כיום (כדוגמת לחמים מקמח לבן, גבינה צהובה עתירת שומן!, שמנת חמוצה 15%, מלח שולחן רגיל), איסור הוספת שומן טראנס למזון (בנובמבר האחרון החליט מינהל המזון והתרופות האמריקני לאסור על הוספת שומן טרנס למזון.

אין לנו אלא לקוות, כי גם משרד הבריאות הישראלי יאמץ עמדה זו, איסור על שימוש במרגרינה במוצרי מאפה, פירוט מקורות השומן הצמחי על האריזה – שמן דקלים למשל, המופיע במוצרים פופולאריים רבים, אינו מצוין תמיד בשמו על האריזה, אלא זוכה להסתתר מאחורי המינוח התמים של "שמן צמחי", וכך גם שמנים נחותים אחרים שהציבור אינו מודע להשלכות השימוש בהם. מה לגבי פיקוח על איכות המזון במזנונים ומכונות השתייה והמזון המהיר? בבתי ספר, אליהם נחשפים בני הנוער מדי יום? חיוב של סימון תזונתי במזון המוגש במסעדות ובקפטריות?,  ניתן לשקול גם את הגבלת שידור פרסומות של ג'אנק פוד וחטיפים באמצעי התקשורת בשעות מסוימות, לעודד את עדכון התפריט הנהוג היום במוסדות הבריאות השונים ובתי החולים ומאידך להגביר את המודעות לתזונה נכונה במוסדות החינוך, הבריאות (כולל טיפת חלב) מקומות העבודה, רשויות מקומיות וכד'.

בדצמבר 2011 החליטה ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה על השקת "התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא", בשיתוף עם משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט. אין ספק שאם יצליחו משרדי הממשלה השונים ליישם את עיקרי התוכנית, אזרחי המדינה וקברניטיה יצאו נשכרים מיוזמה זו, בעשורים הבאים. בנייר העמדה של עמותת "עתיד" ממאי 2013 בנוגע להרגלי אכילה מגיל לידה ועד גיל 6 נכתב כי "אימוץ הרגלי אכילה בריאים בשילוב אורח חיים פעיל, כבר בגיל הצעיר עשויים להקטין את הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות כגון השמנה, מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 1, סרטן והפרעות אכילה" ואנו נוסיף גם שיתרום לאריכות ואיכות חיים.

ההורים לוקחים את האחראיות

עם זאת, בל נשכח שבסופו של יום, מעבר לאחריות הציבורית והחברתית של גורמים שונים, מוטלת עלינו – ההורים, האחריות לתת מענה הולם לצרכים התזונתיים של ילדינו, באותה מידת רצינות ומחויבות, בה אנו דואגים למחסורם החומרי, הפיסי ולצרכיהם הרגשיים והנפשיים. הקניית הרגלי אכילה נכונים, חשובה לעתידם לא פחות מחינוך להישגיות ומצוינות שזוכים בימינו להערכה מוגזמת. חזרו למסורת ארוחת הערב המשפחתית, היוו מודל לחיקוי עבור ילדיכם באשר להעדפותיכם התזונתיות ואורח חייכם, חשפו אותם למגוון רחב של מזונות (גם כאלו שלא בהכרח אהובים עליכם), עודדו אותם לעזוב את מסך המחשב והטלוויזיה ולעסוק ביותר פעילות גופנית בשעות הפנאי (ולאו דווקא במסגרת חוגים), הקפידו על שינה מספקת ומעבר לכל, העניקו להם את אהבתכם ללא תנאי ולמדו אותם לאהוב ולקבל את עצמם ולהאמין ביכולתיהם. השאר כבד יסתדר מעצמו.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו