eat well

(לא) מספיק לדבר - המרכז להנהגת הבריאות

Bookmark and Share
היה מי שאמר שהמרחק הכי גדול הוא בין רוצה לעושה. בין לדבר לבין לקום ולפעול. הכנס ה-4 של המרכז להנהגת הבריאות ריכז מקבץ מרתק של אנשים שהפסיקו לדבר והתחילו לעשות למען הקהילה שלהם
צילום: 123RF
צילום: 123RF

(לא) מספיק לדבר - המרכז להנהגת הבריאות

היה מי שאמר שהמרחק הכי גדול הוא בין רוצה לעושה. בין לדבר לבין לקום ולפעול. הכנס הרביעי של המרכז להנהגת הבריאות – שכותרתו הייתה (לא) מספיק לדבר – ריכז מקבץ מרתק של אנשים שהפסיקו לדבר והתחילו לעשות למען הקהילה שלהם. אנשים שנואשו מהממסד ובחרו לקחת את האחריות הקהילתית בידיים ובאו לשתף כמו גם לשמוע איך למעשה עושים שינוי.

כבר ברחבה לאולם ההרצאות בעמק המעיינות קידמו את בני הבאים דוכני מידע חווייתיים שהקימו הסטודנטים של שנה א' במסלול להנהגת הבריאות, תכנית לימודית לבריאות קהילתית שייסד ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק, הרוח החיה מאחורי הכנס. הדוכנים כולם עסקו בהגברת המודעות לנזקי הסוכר, בהתאם לרוח ארגון הבריאות העולמי שהכריז מלחמה על הסוכר.

בדוכן עליו התנוסס השלט "מתים על סוכר" המחישו מורן ומיכל כמה סוכר דה פקטו מכילים המוצרים הבסיסיים אותם צורך הצרכן הממוצע. למשל איך בלחמניות "המלאות" של מאפיית אנג'ל מסתתרות 8 כפיות סוכר ללחמנייה או איך בגביע של מילקי תאכלו למעשה 4 כפיות. בנוסף, רבים הופתעו לגלות שאורז לבן הוא למעשה סוכר מעובד, אחד לאחד.

בצמוד לדוכן ההמחשה ישבה רופאת השיניים ד"ר מוזנא בשארה, גם היא תלמידה במרכז, והסבירה לאורחים המתעניינים על נזקי הסוכר לשן בעזרת מצגת ומודל. כמו כן היו שם תיקי גב שהמחישו כמה כבד זה 42 ק"ג סוכר, שזה הצריכה השנתית של ישראלי ממוצע.
    
את הכנס הנחה השחקן והמחנך יונתן עוזיאל. היה מעניין לגלות שגם עוזיאל כמו גם חלק מהדוברים אחריו ולא מעט מבאי הכנס החליט לקחת אחריות על המזון שהוא מכניס הביתה בעקבות היותו הורה. אם ישנו משהו משותף לכל הנוכחים הוא השינוי המהותי בתפיסה שמבינה שהחיים המודרנים הרחיקו אותנו מהקהילות שלנו ומהיכולת שלנו להחליט מה טוב עבורנו וזאת בעקבות התעצמותם של התאגידים שרואים בנו ובמה שאנחנו מכניסים לפה, עם זה מזון או תרופות, רק שורת רווח.


מתחם הסוכר, הכנס הרביעי של המרכז להנהגת הבריאות, צילום: דודו ממם-מישר

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "Eatwell" ישירות לפייסבוק שלכם

ראשון עלה לשאת דברים הרוח החיה של כל היוזמה, מאיר-צ'יזיק, ד"ר להיסטוריה של התזונה והרפואה ומי שכאמור הקים את המרכז להנהגת הבריאות בנווה איתן שפועל כמרכז לימודי כבר כארבע שנים.

"אני נרגש להציג את כתב העת החדש, יוזמה של תלמידי שנה ג', שיצא במימון המונים ובו כותבים חוקרים מהשורה הראשונה בתחום הבריאות והתזונה", אמר מאיר-צ'יזיק והרחיב; "כל נושא מתקשר לבריאות קהילתית – כלכלה, תזונה, חקלאות - כולם קשורים לאורח החיים שלנו כקבוצה, לבריאות שלנו כקבוצה, משפיעים על הקהילה. המטרה שלנו המרכזית מעבר לפיתוח הידע והמחקר בנושאים האלה היא לגרום לאנשים לעשות. לא סתם קוראים לכנס הזה (לא) מספיק לדבר! אנחנו רוצים ליצור תנועה של עשייה. ואנחנו כבר רואים פרויקטים מדהימים של עשייה אבל לצערנו הם לא זוכים לחשיפה במדיה הממסדית והמטרה שלנו היא לעלות אותם לכותרות, להפיץ את הידע".

"אני עוסק לאחרונה הרבה בשווקים והגיע לידי סיפור שכתב משה סמילנסקי בתחילת המאה והוא מספר על השוק בישוב בת הרים, או בערבית בינת ג'בל בהרי הלבנון, והוא מספר על השוק התוסס שמגיעים אליו מכל קצוות האזור, ועל הסוחרים שלוקחים את הסחורה לקהילות שלהם ושהם השאור של עיסת השוק! הסוחרים הם אלה שמפיצים את הבשורה ומדביקים ומתסיסים את כולם בדרך להיותם קהילה. ככה אני רואה את התלמידים ואת באי הכנס, אתם השאור של הנהגת הבריאות. אם נדביק אתכם בחיידקים הטובים אתם תפיצו אותם הלאה ותתסיסו קהילות שמה שחשוב להם זו בריאות קהילתית". בהקשר הזה היה נחמד לשמוע את המחויבות של יורם קרין, ראש מועצת עמק המעיינות, לבריאות קהילתית ולאופן בו הוא מאפשר למר מאיר-צ'יזיק לפעול ולהתסיס את הקהילה.

ראשונת הדוברים עו"ד ג'מילה הרדל-ואכים, מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה, דיברה על עשרות המאבקים האזרחים שניהלה ובהם פינוי מיכל האמוניה ממפרץ חיפה. אולם היה משהו אותנטי ושווה לב באופן שבו ההרצאה שלה שהייתה אמורה להתמקד בשאלות - איך הופכים מאבק למוצלח? והאם תושבים יכולים להשפיע? – הפכה למעין מונולוג קצת מדכא על איך המאבקים האלה הפכו אותה לאדם פסימי. "למשל בדרך לכאן", פתחה הרדל-ואכים, "בעוד ליאורה אמיתי, שותפתי לדרך ומי שהכניסה אותי לעמותה, רואה שדות ירוקים ופורחים אני רואה רק את המים המזוהמים שמפעלים הזרימו לשטח, כמו שאני הולכת לים ויודעת איזה מי קולחין הזרימו למים, או עד כמה מזוהם החול. בעקבות העיסוקים שלי באמת הפסקתי ליהנות מכל הטבע מסביב".

"אבל אני לא רוצה לדכא אתכם", אמרה על רקע שקופית של דו"ח מדאיג של ארגון הבריאות העולמי שפורסם לפני בדיוק שנה, ומגלה כי אחד מכל ארבעה מקרי מוות ברחבי העולם נגרם מזיהום אוויר, אדמה, המים, חשיפה לכימקלים וקרינה.

"כל אזרח צריך לשאול את הרשויות: האם מתנהל בישראל מעקב שיטתי ומסודר אחר התנהלות הסביבתית של מפעלי התעשייה? והאם המפעלים עומדים בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק?"


עו"ד ג'מילה הרדל-ואכים, הכנס הרביעי של המרכז להנהגת הבריאות, צילום: דודו ממם-מישר

מיד אחריה הוזמן לבמה שוקי טאוסיג, העורך הראשי של אתר ביקורת המדיה "העין השביעית". "אני מגיע מתחום ביקורת התקשורת אשר למעשה היא המשת"פית העיקרית בהפצת התדמית השקרית והרמייה של הצרכנים. זה בה לידי ביטוי באופן שבו אורזים את המוצר זה בא לידי ביטוי בהצגת ההרכב התזונתי שלו, זה בא לידי ביטוי במחיר, כשהרציונל מבחינתם הוא תמיד מה יותר משתלם: יותר זול לשים סוכר מתחליף שעשוי להיות יותר בריא, אז שמים עוד סוכר; יותר זול להשקיע באריזה מאשר במוצר אז משקיעים באריזה".

בין המלחמות של ראש הממשלה בתקשורת והדילים עם נוני מוזס, טאוסיג פרסם השנה בעין השביעית סדרת כתבות על חלב תנובה תוך כדי שהוא מפרק את הקמפיין כולו באמצעות מחקרים ובדיקות ומראה באיזה אופן מנסים לשטוף לנו את התודעה במקום פשוט לשנות את המוצר. "בכלל", הוא הוסיף, "כדאי לשים לב לתופעת ההתיירקקות, הגרין ווש (Greenwash), שנפוצה היום בקרב מותגי מזון ובתעשייה בכלל. השינוי תלוי בכל אחד ואחת מאתנו, ואם להשתמש בפראפרזה מהשיחה המוקלטת בין נוני לביבי, כל אחד יכול 'להזיז את הספינה', זה אולי לא קורה בבת אחת אבל השינוי תלוי רק בנו".

הדובר הבא היה ד"ר אסי סיקורל, מומחה ברפואת משפחה, שמגדיר את עצמו רופא כפר בנגב. ד"ר סיקורל הוא דוגמא טובה למחולל שינוי. הוא פתח דווקא בתזכורת לכך שמאחורי שירותי הרפואה הציבוריים המסואבים עומדים אנשים שעובדים קשה, אפרופו שריפתה למוות של האחות בקופת חולים על ידי מטופל. אך עם זאת הוא במגבלותיה של הרפואה הציבורית שמשמשת רק כרפואה דחופה כזאת שמבקשת לקבל ולשחרר חולים במהירות עם מרשם לתרופה.

"אני עזבתי את עבודתי בבית החולים כי רציתי להכיר את המטופלים שלי לעומק, שיהיו ביניהם יחסי גומלין. שהמטופלת שכרגע ביקרה אצלי בקלינקה היא זאת שמחנכת את הילדים שלי או אחראית על המכבסה".

בתווך הוענקו אותות הנהגת הבריאות – אותות הוקרה והערכה ליזמים בתחומי הבריאות הקהילתית.

הראשונים לעלות היו חברי "רובין פוד" שמצילים מזון שנזרק ומנצלים אותו לטובת הציבור. החבר'ה בראשות שי סיפרו ששליש מהמזון בעולם נזרק לפח בזמן שאחד מכל שבעה בניאדם בעולם סובל מחוסר ביטחון תזונתי, והוסיף שזה לא רק המזון הטוב שמתבזבז בגלל גחמות כלכליות אלא גם המשאבים מושקעים בגידול אותו מזון עודף, משאבים כמו מים, קרקע ואנרגיה.

זוכה נוספת באות המרכז היא עמותת אבני דרך לחיים שמאפשרת שירותים חברתיים לאלו הנמצאים על רצף האוטיזם, כאשר בין היתר הם מספקים תוכנית הכשרה בת שנתיים לחיים עצמאיים.


חברי "רובין פוד" מקבלים את אות הנהגת הבריאות בכנס הרביעי של המרכז להנהגת הבריאות, צילום: דודו ממם-מישר

את הכנס סגר פאנל שעסק בחקלאות קהילתית בהשתתפות אילה נוי מאיר (בית הבד ריש לקיש), לימור אברבוך (יוזמת תו האיכות "חי בריא"), ד"ר חגית אולנובסקי (הפורום הישראלי לתזונא בת קיימא) ושלום לויטל (מקים השוק "תוצרת העמק" בעמק המעיינות). ד"ר מאיר-צ'יזיק הנחה את הפאנל המעניין שבסופו נגע בנקודה החשובה המצביעה על רצונו של הצרכן להאמין לחקלאי. וכי חקלאות קהילתית היא בעצם התשובה והדרך לסמוך על מי שמגדל עבורנו את המזון, אם זה שמן זית, בשר או ירקות ופירות. בעידן שבו תאגידי מזון השתלטו על השוק ומונעים רק משורת הרווח, חובתנו כיחידים ובטח כהורים לקחת חזרה את האחריות על מה נכנס אלינו הביתה.

ליאור רדושיצקי

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. 
איזה כיף שיש עוד אנשים יקרים ונבונים ואכפתיים שכאלה!
מ' (2/04/2017 15:41:37)
2. 
כתבה מרחיבת לב ומעוררת תקווה
ישר כח (3/04/2017 13:11:18)
דרונט בניית אתרים