להשתחרר מאכילה רגשית

יש קץ לסבל, אמר הבודהא. למה התכוון? רבבות מורים ותלמידים חקרו את פשר האמירה הזו. ההסכמה הרווחת היא כי אין הכוונה שיש קץ לכאב, אלא שיש דרך לשים קץ לסבל הנובע מהכאב, שהוא עובדת חיים.

יש דרך להגיע לשלווה פנימית שאינה נאחזת בתשוקה ל"נעים" ועוד קצת "נעים". יש גם מי שמפרש את האמת הזו כהזמנה לחקירה של האמונות בהן מחזיק האדם. בעיקר האמונה הנוגעת לאפשרות להשתחרר מהסבל, ובמקרה שלנו – מסבל האכילה הרגשית.

הפרק זה נכתב על בסיס האמת המרגשת הזו, והוא מביא משב של אופטימיות מסוימת. בפרק הזה נדון באמונות שלך. אמונות הנוגעות לאפשרות להשתחרר מהסבל שבאכילה הרגשית, ולפתח אכילה מודעות ומערכת יחסים מיטיבה עם הגוף ועם האוכל.

"אם אתה חושב שאינך יכול או שאתה יכול – אתה צודק בשני המקרים"

את המשפט הזה אמר הנרי פורד, והוא קשור קשר הדוק לעניינינו. בפרקים הקודמים זיהינו שאכן יש אכילה רגשית, אותה אכילה שאיננה לפי צרכי הגוף. בשלב השני זיהינו את הסיבות לאכילה הרגשית והן בעיקרן טשטוש, הימנעות ממחשבות ורגשות הנתפסים כלא נעימים ואחיזה בתשוקה ל"נעים".

הפרק הזה מבוסס על המסקנה היא שאם נטפל בסיבות לאכילה הרגשית נוכל לעקור אותה מהשורש, לשקם את מערכת היחסים עם האוכל ועם הגוף. האוכל יחזור להיות דלק לגוף שאפשר גם ליהנות ממנו ותהיה אבחנה ברורה מהו רעב, מה שובע בגוף ומהו רעב ומהו שובע ברגש.

יתכן שאתם מהנהנים בראש בהסכמה ויתכן שבספק. וזו האמת החשובה אותה חשוב לפגוש: האם אתם מאמינים שיש דרך לשים קץ לסבל? להתמכרות לאוכל? להמלטות לאוכל כדי לא לחוות את כאב הרגש הלא נעים?

• האם אתם מאמינים שאפשרי עבורכם לעקור את הסיבות לאכילה הרגשית מהשורש?
• האם אתן זוכרים זמנים בהם לא אכלתם רגשית?(למשל…בתקופת התאהבות….או חופשה מוצלחת במיוחד וכו')
• האם אתם מכירים אנשים שהפסיקו אכילה רגשית?
• האם את מאמינים שמגיע לכם לחיות בחופש מאכילה רגשית?
• האם אתם מאמינים שתאהבו את עצמכם ללא אכילה, או שבפנים אתם חושבים שממילא זה לא יקרה?
• האם אתם מאמינים שיש לכם את הכלים והכוחות הפנימיים לוותר על אכילה רגשית?
• האם אתם מאמינים שזה אפשרי להכיל רגשות לא נעימים ו"להישאר בחיים"?
• האם אתם מאמינים שיש בכם את הפוטנציאל לחיות בשלום עם הגוף ועם האוכל?
• האם אתם מאמינים באופן כללי שאכילה היא תהליך נלמד או שנדמה לכם שזה גנטי מולד?

תפריט מנטאלי

שאלות אלה ועוד אחרות יהיו הבסיס לחקירה הפנימית. חקירה סקרנית שמטרתה גילוי התפריט המנטאלי שלכם. התפריט של המחשבות שלכם. זה התפריט שיקבע מה יהיה התפריט שבצלחת. הבעיה בדיאטות למיניהן, ואפילו אם זה תפריט בריאות, היא שכל עוד נתעלם מהתפריט המחשבתי, המנטאלי, יגיע רגע בו המכסה יעוף והגישה הידועה של "אם …אז…." תתנפל עליכם: "אם אכלתי סופגנייה/עוגה/גלידה… אז כבר הכול אבוד!"

כל מציאות נוצרת פעמיים: קודם במחשבה ואחר כך במציאות (ולא, אני לא חושבת שמחשבה היא זו שיוצרת מציאות. אני יודעת שמחשבה מאפשרת פעולה, ופעולה יוצרת מציאות). איכות המחשבה היא הדלק המניע לפעולה, או להשלמה עם אכילה רגשית כאילו היא גזירת גורל. לכן השאלה בעניין האמונה שלך היא משמעותית והיא הבסיס לתהליך. עוד לפני שנדבר על הדרכים לשחרור (התכל'ס שבתכל'ס – בפרק הבא).

גם אם הסבל הכרוך באכילה הרגשית מלווה אתכם שנים רבות, ההזמנה היא להפנות את המבט פנימה. בהתבוננות כזו תוכלו לגלות שאפילו הרגל זה, שנראה מתמשך, יש בו תנודתיות והשתנות. יש תקופות שבהן הוא לא קיים כלל, או קיים במידה פחותה מתקופות אחרות. מכאן נובעת ההנחה, שניתן לטפח את האמונה שהשחרור מהסבל שבאכילה הרגשית אפשרי.

נתחיל בחקר הפנימי תוך לקיחת אחריות אישית: דיאטות ומשטר חיצוני רק מרחיקים אותנו מהאמונה ומהחוויה שאכן השחרור אפשרי. הרי דיאטות, בהגדרתן, מנציחות את התפיסה של הגוף  ושל עצמנו כחסרי מסוגלות לדעת מה טוב לגוף ולנו. דיאטות למיניהן (גם אלה הבריאות לכאורה) מנציחות את חוסר האמונה בגוף שהוא ידע לספר לנו למה הוא זקוק ומתי.

המה והאיך

כדי לצאת לחופשי מהסבל שבאכילה הרגשית, עלינו לחקור את האמונה שלנו ביכולת שלנו להשתחרר, גם אם זה אומר שבתקופה מסוימת נצטרך לחוות תסכול ואולי יהיה "לא נעים". אותו "לא נעים" ממנו נמלטים לאוכל, שמספק חווית "נעים" אשלייתית לרגע אחד.

כאשר נטפח, נפתח ונשקיע באמונה שזה אפשרי להשתחרר, שזה אפשרי לפתח מערכת יחסים של אהבה, כבוד הדדי וחופש פנימי עם האוכל והגוף, כאשר ה"מה" יהיה ברור – נמצא את ה"איך", ונוכל לפעול בהתאם.

האם אתם מוכנים להתפתח לאפשרות שיש סיכוי להשתחרר מהתלות באוכל כמקור לתשוקה ואחיזה ב"נעים" ולו לרגע והימנעות מרגשות ומחשבות של "לא נעים"?
אל תמהרו להסכים. ואם אתם אומרים: "אוקי… זה בסדר… מוכנים להיפתח לאפשרות אבל… איך עושים את זה?" התשובה היא שבהחלט אין די בחשיבה בלבד! אך על כך, כאמור, בפרק הבא על הדרכים לשחרור. ובינתיים… הישארו במרחב ההתבוננות הפנימית.

תהרהרו לזמן מה באמונה הזו. באפשרות להשתחרר. שימו לב  איזה מחשבות מגיעות? איזה אורחים? או ספק? אולי אי שקט?  שימו לב אילו תחושות גוף עולות בעת הנוכחות של האפשרות להשתחרר….

שימו לב איזה רגשות נוכחים בעת המחשבה על כך שיש אפשרות, שיש סיכוי להשתחרר מהאכילה הרגשית: התרגשות ?געגוע? שלווה? או אולי פחד? עצב? מתח? מה באמת עולה?
בזן בודהיזם הלימוד והתרגול מתנהלים על ידי שאילת שאלות שהתשובות להן לא נמצאות בגוגל ולא באינטלקט. השאלות אלה נקראות 'קואן'.

מעניקה לכם כמה שאלות שהן סוג של קואנים במובן של הזמנה לשהות עם השאלות, להרהר מבלי לנתח ולעשות אנליזה או לפרש. אין לשאלות אלה תשובות בגוגל או אצל תרפיסט מוכשר ככל שיהיה:

1. האם אני מאמינה שזה אפשרי עבורי להשתחרר מהאכילה הרגשית? האם אני באמת, באמת, באמת מאמינה?
2. מה הרווח ומה המחיר – כשאת מאמינה שזה אפשרי?
3. מה הרווח ומה המחיר כשאת מאמינה שזה לא אפשרי וש"הבעיה", הסבל הזה, ימשך לנצח?
4. איך יראו חייך ללא אכילה רגשית? מי תהיי ללא אכילה רגשית?
5. עם מה אצטרך להיפגש ולהתמודד כשאוותר על האכילה הרגשית? (אותם דברים שהיום האכילה מאפשרת לי להימנע מהם).

אפשר להשתחרר

על ידי זיהו וגילוי השורש והסיבות לאכילה הרגשית אפשר להשתחרר מהסבל הכרוך בה. מכיוון שהארעיות וההשתנות הן עובדת חיים, הרי שגם האכילה הרגשית יכולה להשתנות. לכן, המשיכו לעקוב לפרק הבא הדן בדרכים להשתחרר מהאכילה הרגשית. אתם מוזמנים לשתף ותגלו שאתם לא לבד בדרך הזו.

אני לרשותכם,
אנה נווה-לדרמן 

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו